הטרור הכה שוב

הימים ימי חודש אלול ימים ספורים לפני פתיחת שנת הלימודים בגני הילדים, הגננת כוכבה אבן חיים הי"ד עושה את דרכה חזרה לביתה בישוב 'בית חגי' בטרמפ מגן הילדים שלה, אותו הכינה לפתיחת שנת הלימודים, סמוך לישוב נפתחת אש רצחנית לעבר הרכב בו שהתה, ממנה היא נפצעת אנוש ומתה. הי"ד.

לא. ממש לא התבלבלנו בשמה של הנרצחת בפיגוע השבוע. האירוע שתואר כאן עם דמיון מאוד מצמרר אירע בדיוק לפני שלוש עשרה שנה, בשנת תש"ע (2010). והנה היום אנו עומדים בשנת תשפ"ג (2023) ונראה שכלום לא השתנה, הגננת בת שבע ניגרי הי"ד נרצחה אף היא בדרכה חזרה מגן הילדים בו עבדה לאחר שהכינה אותו לפתיחת שנת הלימודים.

קשה להשתחרר מהתחושה שכבר היינו בסיטואציה הזו. אגב, לשתיהן בת יחידה והן ממש שכנות בישוב.

הגענו לישוב 'בית חגי' המתאבל בימים אלו על הנרצח השמיני מבניו, לשמוע מעט על הקדושה 'בת שבע ניגרי' הי"ד, ולחוש את רגשות המשפחה והשכנים ההמומים.

אבל תחילה קצת היסטוריה, הישוב בית חגי הוקם בשנת תשד"מ (1983) ע"י תושבים מקריית ארבע לזכר שלושה קרבנות טרור, חנן קרוטהמר, גרשון קליין ויעקב צימרמן, שנרצחו בפיגוע בבית הדסה שבחברון בשנת תש"מ על ידי חוליית אנשי פת"ח (חג"י ראשי תיבות: חנן, גרשון, יעקב). הישוב ממוקם בגובה של יותר משמונה מאות מטרים מעל פני הים עם אויר ונוף מיוחדים, גם האווירה בישוב היא של אחדות וחסד רב, הישוב מתהדר בשני מפעלים רוחניים בהם הוא משקיע לתועלת עם ישראל, הראשון הוא כולל 'אור יוסף' ללימודי דיינות שעבר לישוב לאחר פינוי גוש קטיף, בוגרי הכולל משמשים ברבנות בישובים רבים. בנוסף הקימו בישוב כפר נוער מיוחד לנוער בסיכון, שם אלי ניגרי שיבדל לחיים ארוכים בעלה של בת שבע הי"ד, יחד עם עוד תושבים נותנים את הלב והנשמה למען אותם נערים ומעניקים להם את כל צרכיהם.

ריאיון עם האח של הנרצחת בפיגוע

עם הגיענו לישוב שילוט עצוב מכוון אותנו לעבר בית המשפחה האבלה, מפאת רגישות העניין נאסר עלינו לצלם באזור בית המשפחה. בבית יושבים שבעה בעלה אלי ניגרי, הילדים והאחים של בת שבע ממשפחת רביד. עמוס רביד הבן הגדול אחרי בת שבע התיישב איתנו לראיון כאוב מלא רגש ואמונה.

'בת שבע הייתה האור של הבית' מספר לנו עמוס, 'היא נולדה לאחר שבע שנות ציפייה של הורינו ומכאן גם שמה, היא האחות הבכורה לחמשת אחיה, והייתה ללא ספק המלכה של הבית, ועכשיו המלכה איננה'.

השמועה הקשה תפסה את עמוס כשהוא בעבודה במשרד, בהתחלה רק קרא דיווח חדשותי על אירוע טרור עם פצועה בדרום הר חברון, לאחר כמה טלפונים לבת שבע שלא נענו, בישר לו לבסוף אלי בעלה על מצבה הקשה, כשבהמשך התבהרה התמונה העגומה שבת שבע איננה עוד.

'דבר ראשון קמתי ונסעתי לאמא שלנו, שלא תשמע את הבשורה הקשה במקרה משמועות, כך היינו יחד כשבאו גורמי המקצוע לבשר את הבשורה האיומה לאמא שבת שבע המלכה איננה'.

די מהר הבינו בני המשפחה שהם רוצים שהלוויה תהיה בו ביום, על מנת לא להלין את המת. הספדים קורעי לב נישאו, על דמות מאחדת ומיוחדת.

בת שבע הייתה אשת חסד במשרה מלאה, ראשית בתוך המשפחה שמחה עם כולם והושיטה עזרה, גם בשנים שטרם זכתה לילדים משלה, תמכה ועזרה לגיסתה שילדה, לא לחינם היא הדודה האהובה על כל האחיינים במשפחה. גם בוועדות החסד בישוב נטלה חלק פעיל ועזרה ליולדות בטרם זכתה היא להיפקד.

בהמשך היא ואלי בעלה הכניסו לביתם שני ילדי אומנה, ונתנו להם בית חם ואוהב, הם היו לה לילדים ממש, והשתלבו כנכדים ואחיינים במשפחה המורחבת.

מסר מהמשפחה לעם ישראל

לסיום הריאיון, שאלנו את עמוס מה המסר שלו ואולי גם של בת שבע לעם ישראל, במילה אחת זו 'אחדות'. בת שבע הייתה אישה שהתעלתה מעל כל ההגדרות, החלוקות והמחלוקות שאנחנו חיים בתוכם כל הזמן, אהבה כל יהודי וכל נברא בצלם אלוקים, התרחקה מאוד מלשון הרע ורכילות. שכל אחד ישתדל לקחת משהו קטן מהאופי המיוחד של בת שבע, נתאחד ונפסיק עם על הפילוג והמחלוקות. זה כוחו של עם ישראל, כך נתגבר ונצליח ליצור עולם הרבה יותר טוב.

האזינו לראיון המלא. עצוב ומלא אמונה

אחד השכנים שפגשנו, שיתף אותנו במחשבות הבלתי נמנעות על כך שזה יכל להיות הוא שעובר עם רכבו בדיוק בזמן הפיגוע ח"ו. 'איך ממשיכים הלאה' שאלנו, 'כיצד מתחזקים ומתקדמים'? בתשובה זכינו לשיעור באמונה, 'לכל יהודי נקצב כמה ימי חייו, אדם יכול להיפגע ליד ביתו גם אם הוא גר במרכז תל אביב, מקום בטוח לכאורה. הכל בהשגחה פרטית מלמעלה, ולכן יחד עם הערנות שלנו לכל חשד חדירה לישוב או אירועי פח"ע, אנחנו משתדלים לחיות בשלווה מתוך אמונה שה' שומר ומגן עלינו'.

בני הנוער האבלים בישוב

בצאתנו מהישוב, פגשנו בני נוער כאובים על לכתה של בת שבע, יחד נסענו לראות את בית הכנסת המפואר של הישוב, שבסמוך לו נערכה לווייתה קורעת הלב של בת שבע הי"ד. משם המשכנו לכיכר הסמוכה בו התאספה קבוצה של בני נוער מהישוב למעגל שירי אמונה לעילוי נשמתה ולזכרה של בת שבע הי"ד.

החיילים ששמרו במקום סיפרו לנו שביום הפיגוע הם שהו בבסיס סמוך, משם הוקפצו לזירת האירוע. 'ככה זה כאן באזור חברון מאפס למאה בכמה שניות, יכול להיות רגוע ומשעמם במשך הרבה זמן, ולפתע הכל מתהפך ומתחיל אירוע מבצעי', שיתפו.

על רקע השיח על חוק הגיוס בימים אלו, שאלנו את הלוחמים כיצד הם חשים כלפי בני הישיבות שיושבים באוהלה של תורה ואינם מסתכנים בשטח כמותם, האם ישנה תרעומת בליבם או חוסר הבנה.

פתח גלריה במסך מלא

כדאי אולי בימים אלו של שיח רעיל כ"כ בתקשורת על בני הישיבות להקשיב דווקא לתגובת החיילים, שניהם פה אחד אמרו לנו שאין בליבם שום טענה על בני הישיבות, להפך הם מאמינים שעם ישראל זקוק להגנה הרוחנית של לימוד התורה, וכל אחד שעושה מה שהוא יכול למען עם ישראל מוערך בעיניהם.

ואנו שאמונים על 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי' מגיל ינקות, נתחזק בעמל התורה שבזכותו ועבורו אנו קיימים, ונתפלל לימים שיבינו כולם שככל שתימלא הארץ דעה את ה' כן ייטב לנו, נכיר טובה ונעריך את בני התורה שתורתם אומנותם כפי ערכם האמיתי שלא יסולא בפז.

ובכיכר, רגעים של אמונה משתפכת, של נערים שאיבדו את אשת החסד והגננת המופלאה של הישוב, יושבים על הארץ סביב נרות היוצרים יחד את שמה של הנרצחת, ושרים יחד כשהם מוקפים בלוחמי צה"ל ומג"ב שאבטחו את האזור. הגיטרה פורטת על נימי הנשמה, והקולות מתמזגים להם לניגון שובה לב, ובכל זאת מעומק הלב עולה התפילה שלא נראה יותר מעגלי שירה כאלו, שלא ישבו עוד יהודים על הארץ ויקוננו על רצח אחיהם.